על סמים לצריכה עצמית ותפיסת רכוש מחשודים

נורית (שם בדוי) בדיוק מזגה לעצמה קפה במשרד כשהטלפון שלה צלצל. המספר לא היה מוכר לה. כאשר ענתה לשיחה התברר לה כי הדובר בצד השני הוא חוקר בתחנת משטרה. היא טרם הספיקה ללגום מן הנוזל השחור והמתקתק כשהוסבר לה כי עליה להגיע בהקדם אל התחנה, לצורך חקירה תחת אזהרה. נורית הצטמררה לרגע אך התראגנה בזריזות, דחפה לפיה עוגיה ויצאה ברכבה לכיוון התחנה.

כשהגיעה אל התחנה נתבקשה להמתין עד אשר יקראו לה לחדר החקירות, דבר שבאופן טבעי הגביר את תחושת הלחץ והחרדה שהתפשטו בין איבריה. לבסוף, לאחר מספר כוסות מים ממתקן המים שבפינת ההמתנה, נקראה נורית לחדר החקירות הצפוף והמונוכרומטי. החוקר הציג את עצמו בפניה והודיע לה כי היא חשודה בביצוע עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. החוקר המשיך להקריא לנורית את זכויותיה, אך היא מצדה נרגעה קלות ונשמה לרווחה לאחר שנודע לה מה אופיו של החשד כלפיה.

בשלב זה הציג החוקר לנורית מסרון טקסט מתוך טלפון שאינו שייך לה. דובר היה בהודעת טקסט ששלחה נורית לחבר ובו בקשה ממנו להשאיר לה קצת "גראס" לעשן. לאחר מכן, הוצגו לנורית עוד מספר מסרונים דומים. נורית בחנה את פרטי המסרונים, אשר אכן נשלחו ממספר הטלפון שלה, ולמעשה גם נזכרה באותם המקרים אשר אירעו לפני חודשים ספורים.

היא השיבה לחוקר בנחת כי איננה מכחישה שביקשה לעשן משהו עם אותו חבר. "כן, מריחואנה, קנאביס" אישרה כששאל אותה אם היא מאשרת שמדובר בסם מסוכן שהשימוש וההחזקה בו אסורים על פי חוק. החקירה לא נמשכה זמן רב ובסיומה, לאחר שחתמה על הודעתה ופנתה לצאת מן החדר, ביקש החוקר כי תמסור לו את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה, מסוג אייפון 6.

החוקר הסביר לנורית כי מכשיר הטלפון שלה נתפס כראיה וכי בשלב זה אינו יכול לומר לה מתי ואם בכלל יושב לידיה. נורית הופתעה מאוד מדרישת החוקר, אך נשמעה להוראותיו מחשש שסירוב עלול לסבך אותה.

ממש כמו נורית, נחקרו אנשים רבים ושונים בחשד לביצוע עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, וכמוה ממש נלקח מהם מכשיר הטלפון הנייד שהוא רכושם הפרטי. האם הדבר חוקי? האם הוא בסמכותם של נציגי המשטרה? והאם ראוי וצודק לעשות כן?

בפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, מעוגנות סמכויות המשטרה לתפוס חפצים (שהם, בין היתר, רכוש פרטי של עדים וחשודים). סעיף 32(א), שכותרתו "סמכות לתפוס חפצים", קובע כך: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

משמע, כדי לתפוס חפץ מסוים צריך השוטר יסוד סביר להניח כי מתקיימים אחד התנאים הבאים:

1. בחפץ הנדון נעברה, או עומדים לעבור, עבירה.
2. החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה.
3. החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

סמכות תפיסת החפצים איננה עניין של מה בכך, שכן כפי שקובע סעיף 35 לפקודה, המשטרה רשאית להחזיק בחפץ התפוס למשך שישה חודשים. אם בכך אין די, הרי שבסמכות שופט בית משפט שלום להאריך תקופה זו.

ואם כן, האם פעל החוקר כחוק ומתוך סמכות כאשר החליט לתפוס את מכשיר הטלפון הנייד של נורית? מובן שלא.

נורית נחקרה בחשד לביצוע עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. הראיות אשר גיבשו את החשד נגדה, היו כזכור הודעות טקסט אשר נמצאו במכשיר טלפון של אחר, שאינו שלה. יותר מכך: נורית לא הכחישה את תוכן ההודעות ששלחה, לאחר שהוצגו לה בחקירתה, ולמעשה אישרה בהודעתה את ביצוע העבירה. מעבר לכך, במכשיר הטלפון של נורית לא נעברה העבירה עצמה והוא לא ניתן לה כשכר או כאמצעי לביצועה. מכאן שתפיסת המכשיר הנייד לא היתה מוצדקת ולבטח לא היה גלום בה איזון ראוי והולם בין זכותה של נורית לקניין לבין חיוניות המכשיר לחקירה.

אם כך מה ניתן בעצם לעשות כעת, לאחר שנורית כבר מסרה לחוקר את מכשירה הנייד?

אין להקל ראש בסיטואציה שבה נלקח מאדם רכוש השייך לו. הזכות לקניין, יש לזכור, מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בסעיף 3. לכן, במקרה שבו בעל הרכוש התפוס מבקש לעמוד על זכויותיו ולקבל בחזרה את רכושו, עליו לפנות אל בית המשפט המתאים, בעצמו או באמצעות עורך דין פלילי, בבקשה מנומקת להשבת תפוס, לפי סעיף 34 לפקודה. כך, לאחר שיבחן בית המשפט את הטעם והבסיס החוקי לתפיסת החפץ על ידי גורמי המשטרה, יוכל להורות על השבתו לאלתר לידי בעליו.

* התוכן המובא לעיל משקף את עמדתו של הכותב ואינו מהווה ייעוץ משפטי. עם זאת, הקורא מוזמן ליצור קשר באמצעות דרכי ההתקשרות המופיעים באתר ולהיוועץ בנוגע לעניינו הפרטני.